<h1>צרור החיים הדרך השני סימן ט"ז</h1>
<h2>דף מו.</h2>
ואח"כ בונה ירושלים ויאמר: רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, רוענו זוננו (פרנסנו), או זננו, בפתח הזין. פרנסנו כלכלנו והרויחנו והרויח לנו מהרה מכל צרותינו ואל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנות בשר ודם ולא נבוש לעולם ועד. הוא יביא אלינו אליהו ומשיח בן דוד עבדך ומלכות בית דוד משיחך, מהרה תחזירנו למקומה. ואל יאמר ומלכותך ומלכות בן [נ"א: בית] דוד עבדך במהרה תחזירנו למקומה, דמלכותך לעולם הוא מלכות, וברכה סמוכה לחברתה אינה צריכה מלכות. בא"י הבונה ברחמיו ירושלים ובכאן יאמר המברך עצמו אמן, לומר שמסיים ברכה של תורה. והוא הדין לכל סיום הברכות, כמו ישתבח ושומר את עמו (לבד) [לעד]. וכן נוהגין מקצת המקומות. ומקצת מהגאונים ז"ל היו אומרים דהוא הדין לשאר ברכה אחרונה של פירות. אבל לאחר ברכה ראשונה של פירות לא. ומנהג העולם דאין עונין אמן [אלא] לאחר בונה ירושלים דברכת המזון. ולא יאמר אבינו מלכנו רועינו זננו, משום דחשיב מלכות. ואחר כך יברך ברכת הטוב והמטיב, ויאמר: בא"י אמ"ה האל בוראנו וכו' ולא יאמר תתברך לעד וכו' דכיון שאמר ברוך אתה אין נופל תתברך, אלא בא"י אמ"ה האל בוראנו ומלכנו אדירנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב, ויאמר בדוקא מלכנו. והמלך הטוב כי צריך שלש מלכיות ושלש גמילות ושלש הטבות. ויאמר: שבכל יום ויום הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו. והוא גמלנו והוא גומלנו והוא יגמלנו לעד לחן לחסד ולרחמים. הרחמן יתברך בשמים ובארץ וישתבח לדור דורים ויתפאר בנו לנצח נצחים ויפרנסנו בכבוד. ויצליח דרכנו בתורה ויפתח לבינו בתורתו. וישבור עול הגוים מעל צוארנו וירם קרננו למעלה [למעלה] וישפיל כל שונאינו למטה למטה. ויברך לבעל הבית אותו ואת ביתו ואת בניו. והאורח מברך לבעל הבית, וזו היא: יהי רצון שלא יבוש בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ויצליח מאד בכל נכסיו. ויהיו נכסיו מוצלחין [נ"א: מצליחין] קרובין לעיר. ואל יזדקק לא לפניו ולא לאחריו שום הרהור עבירה ועון, ולא ישלוט שטן לא במעשיו ולא במעשה [ידנו]. ממרום ילמדו עליו [ועלינו] זכות. הרחמן הוא יזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא. מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם. כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. כי תשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. (ברוך) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. בא"י לעולם אמן ואמן. בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן. ושותה. ואין צריך לשפוך לתוך הכוסות אם יש כוס לפני כל אחד ואחד שאינו פגום, כמו שכתבנו למעלה, אע"פ שאין השתיה לכל אחד ואחד מעכבת כיון ששתה המברך. ואם שתה בזה השתייה המברך מלא לוגמיו שהוא ברביעית, יברך עליו על הגפן. אבל אם שתה פחות מרביעית לא יברך עליו כלל, כמו שאכתוב בע"ה ענין האוכל פחות מכזית והשותה פחות מכזית מרביעית, דאין מברך אחריו כלל. ונוסח הברכה: בא"י אמ"ה על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה וכו' בא"י (על הגפן) [על הארץ] ועל פרי הגפן. וזו היא המחוורת. וכן כתב רבינו הרשב"א ז"ל דבכולהו חתמינן כעין עיקר ברכתן. במיני מזונות חתמינן על המחיה ועל הכלכלה משום דבעיקר ברכתא פתחינן על המחיה ועל הכלכלה. בשאר פירות פתחי' על העץ ואינו פורט באחד מהם חתמינן נמי על הארץ ועל הפירות. ועל היין שגורם ברכה לעצמו ומברכין בפתיחה על הגפן ועל פרי הגפן גם בחתימתה נמי חתמינן על הארץ ועל פרי הגפן, וכן כתב רבנו האיי ז"ל. אבל לחתום על הגפן ועל פרי הגפן לא מסתבר, דמאי שנא דבכלהו מברכין על הארץ וביין לא מברכינן.
<h2>דף נא.</h2>
וצריך לתקן כוס של ברכה, ואע"פ שאמרו בו עשרה דברים, אנן אין לנו אלא ארבעה לעיכובא, והם: הדחה ושטיפה. הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. והשלישית: חי. י"מ היין חי בלי מים. וי"א שהכוס [חי] שלא יהיה שבור. ועתה שהיינות אינם חזקים כמו בדורם צריך לדקדק שלא יהיה שבור. והרביעית שיהיה מלא. דאמר ר' יוחנן, כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלא מצרים, שנאמר (דברים לג) ומלא ברכת ה', ים ודרום ירשה. ועוד מן החיוב שיהא נוטלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו. ושאלו לראשונים, שמאלו מהו שתסייע לימין. ואמר רב אשי הואיל וראשונים שאלו ולא איפשיטא להן אנן נעביד לחומרא, והילכך לא יסייע שמאל לימין. ולענין שטיפה והדחה, רבי' יצחק הזקן ז"ל מיקל ואומר שאם אין בו שיורי כוסות דלא בעי שטיפה והדחה.
<h2>דף נא:</h2>
ואמרו בגמרא אין מסיחין על כוס של ברכה. ופי' רבנו שלמה ז"ל משהושיטו למברך כוס של ברכה לברך אין לסוח. וגם המסובין אינם רשאים להסיח, דצריך שיכוין שומע ומשמיע. וגם זה דעת התוספות, אע"פ שיש דעה אחרת בענין כונת שומע ומשמיע כתוב בדרך תקיעות של ראש השנה. והכוס בידו לא יאמר ברכו אלא נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ומעשרה ועד מאה ועד רבוא נברך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו. אבל לא יאמר נברך לאלהינו בלמ"ד. דדוקא גבי שיר והודאה כתיב למ"ד כמו שירו לה' (תה' צו) הודו לה' (שם קז). אבל גבי ברכה לא מצינן, וחוזר המברך, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ובעשרה ולמעלה אומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו. בא"י אמ"ה הזן את העולם. ואין לומר אחר ובטובו חיינו ברוך הוא וברוך שמו. וטעות הוא ומפסיק בברכות הוא דנברך ברכה אחת היא. ואין לענות אחר ברכתו כלום. ויאמר ברכת הזן ואחר כך נודה לך שהיא ברכת הארץ. דאמ' (ברכות מח, ב) ברית ותורה, ברית קודם ואחר כך תורה. ויאמר, ופדיתנו מבית עבדים על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים וחסד שחוננתו. ועל כולם אנו מודים לך ומברכין את שמך בא"י על הארץ ועל המזון.
